"בפעם הראשונה מזה דורות יעמוד השנה הכותל המערבי שומם מבלי מתפללים. בפעם הראשונה לא יהיה מי שיערוך השנה את תפילת "כל נדרי" ליד נדבכיו העתיקים. השנה, גם לאחר תום שלטון המנדט הבריטי לא יתקעו בשופר במוצאי החג ברחבת הכותל כמימים ימימה. כאובה היתה פרשת התקיעה במוצאי יום הכפורים למרות איסור הבריטים. לא היתה שנה שבה לא נמצא צעיר שיתקע בשופר, אך הפעם לא נזכה לתקיעת השופר. השנה הפכה רחבת הכותל למדרך עזים וכבשים..."
(עיתון "הבוקר", ערב יום הכפורים, 12 באוקטובר 1948, חמישה חודשים לאחר הקמת המדינה)
"יום הכפורים עבר על ירושלים תוך הפגזה קשה בכל חלקי העיר ובעיקר בחלקים הדרומיים והדרום מערביים של העיר והסביבה. רבבות מתפללים בבתי הכנסת רבים ערכו את תפילותיהם כשהדי התפוצצויות מגיעות אליהם וטרטור מכונות יריה מהחזית המרכזית סביב החומה מלווה את התפילה. לשעת "יזכור" מלאו בתי הכנסת יותר מאשר במשך כל היום. בין אומרי ה"קדיש" התבלטו רבים שקדשו את קרוביהם ובני משפחתם שנפלו על הגנת ירושלים במצור ובקרב."
(עיתון "הבוקר", 14 באוקטובר 1948)
(עיתון "הבוקר", ערב יום הכפורים, 12 באוקטובר 1948, חמישה חודשים לאחר הקמת המדינה)
"יום הכפורים עבר על ירושלים תוך הפגזה קשה בכל חלקי העיר ובעיקר בחלקים הדרומיים והדרום מערביים של העיר והסביבה. רבבות מתפללים בבתי הכנסת רבים ערכו את תפילותיהם כשהדי התפוצצויות מגיעות אליהם וטרטור מכונות יריה מהחזית המרכזית סביב החומה מלווה את התפילה. לשעת "יזכור" מלאו בתי הכנסת יותר מאשר במשך כל היום. בין אומרי ה"קדיש" התבלטו רבים שקדשו את קרוביהם ובני משפחתם שנפלו על הגנת ירושלים במצור ובקרב."
(עיתון "הבוקר", 14 באוקטובר 1948)
