כיצד נראו הדיווחים הראשונים על הקמת "אחוזת בית" – היא תל-אביב – בעיתונות העברית של 1909? ----------------------------------------------------------------- לקוראי "הצבי" ביפו
באביב 1909 יצא לאור בארץ למעשה רק עיתון יומי אחד – הוא עיתון "הצבי" של אליעזר בן יהודה. עיתון "החבצלת" הוותיק היה בסוף דרכו ולא יצא כבר בצורה מסודרת והעיתון היפואי-תל-אביבי "הפועל הצעיר" היה אז ממש בחיתוליו והופיע בתחילה כירחון.
כשמדברים על עיתון יומי יחיד באותם ימים, אין מדברים על עיתון בתפוצה רחבה. "הצבי" הודפס באותה תקופה בכ-1,000 עותקים בלבד, כמחציתם הופצה בירושלים – שם הודפס העיתון - ועוד כמחצית הופצה ביפו וביישובים נוספים.
שני נושאים בולטים העסיקו את עיתון "הצבי" באותם הימים. העניין הראשון שזכה להבלטה היו הארועים באימפריה העותומנית הקשורים במהפכת הטורקים הצעירים, אשר סוקרו בהרחבה והבלטה בעיתון, עיתון שפיזר בין דפיו את הסיסמא: "יהודים, היו עותומנים", כחלק מהעמדה שהוביל בן יהודה. הארוע הבולט השני היה ביקורו הראשון של חיים נחמן ביאליק בארץ, ביקור שהתקיים באותם ימים ממש בהם נערכה הגרלת המגרשים של "אחוזת בית" הנחשבת ליום הקמת העיר תל אביב.
[על ביקור ביאליק באותם ימים - במאמר מקביל שפרסמתי במוסף ספרות של "הארץ"]
אבל גם "אחוזת בית" זכתה למקום של כבוד בין דפי העיתון. וגם בעיתונות העברית שמעבר לים עסקו בה.
לפרבר החדש היו יחסי ציבור טובים מלכתחילה. כבר בתחילת ימיו מדובר היה בפרבר יוקרתי, שמשך אליו כמה מהבולטים באנשי נוה צדק ויפו.
הנה דיווח שפורסם ב"הצבי" עוד בטרם הסתיימה בניית השכונה: מה נחמד הזמן ביפו בהתאסף בכל שבת בצהרים המונות המונות של אנשים על המגרש אשר
ל"אחוזת בית". המקום הזה היה כעין נקודה מושכת לכל יושבי יפו, אליה נוהרים גדולים
וקטנים, עלמים ועלמות. וביום השבת הומה המגרש מאדם. חופשית כל הככר וישרה ורק זעיר
שם זעיר שם מתנוססות גבעות נחמדות, אשר מעליהן נשקף כל מראה הים התכלת. הטבע במקום
הזה מבריא, רוח צח נושבת בצהרים וצעירי יפו בחרו את המקום החדש הזה לטיול.
כאן אתה רואה חבורה הלומדת לקפץ ולגמא סולמים וכאן אתה רואה חבורה מתחרה במירוץ או
בהתאבקות. קצת מרוחק עומדת חבורה מקושטת יותר (אגב, מדברת צרפתית) ומשחקת בכדורון
ושם על ראש הגבעה מתאבקים יהודים גדולים, מורים, עסקנים וכו' וכו' ומתגלגלים בחול
מעל הפסגה...
ובכלל היתה "אחוזת בית" למין "מסמר" של החיים היפואים. הגיע הדבר לידי כך שהעסקן הראשי
והחרוץ ב"אחוזת בית" (ה' ע. וייס) קרא לבתו שנולדה לו "אחוזתבית"
על רוב הדיווחים שהגיעו מיפו ל"הצבי" חתום ש"ר.
ביפו של אותם ימים היה רק ש"ר אחד: היה זה כינויו של שמעון רוקח, מראשי היישוב העברי וממקימי נוה צדק, אשר ביתו מוכר היום כ"בית רוקח", ברחוב הקרוי על שמו, אביו של מי שעתיד לכהן כראש עיריית תל-אביב, ישראל רוקח, ועתיד גם להחרים את חגיגות ה-50 לייסודה של העיר, ב-1959, לאחר שלא הוזמן לנאום בארוע הפתיחה של החגיגות.
שמעון רוקח לא תיאר לעצמו בוודאי שבנו, שגם הוא חטא בכתיבה עיתונאית, יהפוך ברבות הימים לראש העיריה של העיר הגדולה בארץ ישראל, אותה עיר שעל הקמתה כפרבר דיווח לעיתון "הצבי" בשנת 1909.
באותם ימים של הקמת "אחוזת בית" מופיעה בעיתון הודעה, הממחישה במעט את אחת הבעיות מהן סבל העיתון בכל הנוגע להפצתו. וזו לשון ההודעה:
הנער המחלק את "הצבי" חלה. יואילו נא המנויים והקוראים לבוא לקחת את הגליון בחנותו של הסוכן מר ש. קרוגליקוב עד אשר הנער ישוב לאיתנו.החנות הוא מול "כרמל מזרחי".
סוכננו ביפו מבקש נער לחלק את "הצבי" ולמכור אותו.
ונשאלת השאלה כמובן: כיצד היו אמורים קוראי "הצבי" ביפו לקרוא את המודעה, אם הנער המחלק את העיתון חלה והעיתון לא הגיע לידיהם? לבן יהודה הפתרונים.---------------------------------------------------------------------------
הנה כמה מהדיווחים המעניינים שפורסמו במהלך אותה שנה בעיתונות העברית ועקבו אחר התפתחותה של השכונה. הקטעים לקוחים הן מעיתון "הצבי" והן מעיתון "העולם" – עיתונה של ההסתדרות הציונית שיצא בעברית באירופה.
בהודעה שפירסמה אחוזת בית בחתימת עקיבא אריה וייס מתוארת השכונה המתוכננת, טרם תחילת העבודות:
...תקנות החברה רובן דואגות בשביל להבטיח לגרי המושב החדש את הנקיון האפשרי
והאויר הנחוץ, במדה מספקת. רוחב הרחובות יהיה 12 מתר, והרחוב הראשי – 14 מתר. וגגות
בנות 3 מתר ברוחב תהיינה אצל כל בית ובית משני עברי הרחוב. גם בנין הגמנסיה-העברית
יוקם בתוך המושב החדש הזה. המגרש נשען מצדו האחד אל דרך המסלה שכמה בתוכו עוברת
מסלת הברזל יפו-ירושלים; מחוף הים הוא מרוחק 500 מתר, ומקצה הרובע העברי של העיר –
מהלך 10 דקים..
והנה התחלת הבנייה:
לפני זמן מועט התחיל אחד מחברי חברת "אחוזת בית" לבנות את ביתו – הראשון של
הקולוניה הזאת. מפני שהקבלן הבנאי לא לקח לעבודתו אפילו את אחד מהפועלים הבונים
העברים, היושבים ביפו זה-כבר באפס מעשה, עורר הדבר הזה סערת רוחות בין חוגי
הפועלים. לבסוף התנפל אחד הפועלים על הבנאי ויכהו מכה נמרצת.
הקיץ הגיע.
יום גדול ביפו
י' באב
היום חגגו ביפו את חגיגת "הנחת היסוד לבנין הגמנסיה העברית". באו החברים של אגודת הגמנסיה ועוד אורחים שונים המוקירים את המוסד הה ולאחר השעה השמינית באו כל התלמידים ויסתדרו סביב המקום שבו הונחו האבנים הראשונות, אבני היסוד לבנין הגדול הזה. התלמידים הסתדרו מסביב לגדר של חבלים שעשו לפי שעה ובפנים נכנסו מורי הגמנסיה וחברי האגודה. באמצע הניחו את האבן הראשונה על מקום גבוה ועליה העמידו את הבקבוק, שבו טמנו את המגילה המספרת את ענייני היום הזה.
הצלם צלם את הרגע הזה והמקהלה שלהגמנסיה התחילה לשיר בלוויית העוגב "עוד לא אבדה תקותנו"
------------------------------------
- מיפו מודיעים שבקיץ זה וביחוד בימים האחרונים גבר בא"י החום מאד והאנשים
האומרים לעלות לא"י ייטיבו לעשות אם ידחו נסיעתם עד אחר הסוכות, להתחלת ימי הגשמים,
שאז החום הגדול פוסק.
- "אחוזת בית" שביפו הולכת ונבנית. מודיעים לנו שהשנה יבנו קרוב לארבעים בית. הולך ונבנה גם
הבית הגדול בשביל הגמנסיה העברית.
ובאביב 1910, שנה לאחר הייסוד, התקבלה ההחלטה על שינוי שמו של הפרבר:
- האספה הכללית של "אחוזת בית" החליטה לשנות את שם הפרבר לשם "תל אביב".
הנהלת מסלת הברזל בקושטא הסכימה להצעת יושבי "תל אביב" לבנות דרך מן הפרבר
הבנוני מעל יד המסלה אל הכביש העובר בצד השני. הפרבר יבנה על חשבונו גם בית
לשומר על יד המסלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה