הסדק במיתוס שדרי הטלוויזיה

בחודש ספטמבר 1978 יצא לאור גיליון מספר 1 של המגזין "מוניטין", בעריכת אדם ברוך.

בין המאמרים המופיעים בו גם מאמר פרי עטו של ירון לונדון, המנסה לבחון את השאלה האם שדרי טלוויזיה הם באמת בעלי השפעה, כפי שנהוג לחשוב. מעניין לקרוא את הדברים שנכתבו לפני 30 שנה, בעידן חד-ערוצי, דברים החוזרים אלי כהד בעקבות הופעותיו הראשונות של יאיר לפיד כמנחה תכנית החדשות השבועית של ערוץ 2.
וכך כותב לונדון, בין השאר, תחת הכותרת: "הסדק במיתוס שדרי הטלוויזיה":

"...ברור שקיים תואם בין מספר הצופים במישדר לבין פוטנציאל ההשפעה הגנוז בו. זו הסיבה לכך שהשדר תאב ההשפעה ישאף להרחיב את מעגל הצופים המתבנויים בששדורו.
ציות אדוק לכמה נוסחאות בדוקות יסייע לשדר השאפתן להצליח במשימה: עליו להתנער ממסרים מורכבים ומופשטים שקשה להעביר אותם לצופים.. .ולהסתפק בכאלה הקרובים ברוחם למוסכמות החברתיות הישראליות השגרתיות. חס לו מלפגוע, מלהטריד ומלהטריח את הצופים...
אם השדר יציית לכללי זהב אלה הוא יעקר בכך את כוח השפעתו; שהרי אינך יכול להסיט את המוסכמות החברתיות-פוליטיות תוך כדי התייצבות במרכזן. אפשר להסיטן רק בדחיפה או במשיכה מכיוון השוליים.
השדר שואף להגדיל את מפסר צופיו, כי השדר אינו מצוייד במדד הצלחה אחר. גם יראת הכבוד של חבריו לעבודה מושפעת מפופולאריותו של המישדר יותר מאשר מאיכותו האובייקטיבית (!) וכך גם יחסם של הממונים. אינני אומר שהשדר ישתעבד כליל למחקרי דעת קהל.....אך בכל זאת אני קובע שמספרם של השדרים המתעלמים מחישובי פופולאריות הוא זעיר...."
ומסכם ירון לונדו את מאמרו:
"...יחוס עוצמת-ענק לשדרי הטלוויזיה מקורו באי הכרת המכאניזם הרודני המנתב את אנשי התקשורת למסלול צר וצפוי."