בשנת 1978 פירסם העיתונאי אהרון בכר, בעמוד המאמרים של "ידיעות אחרונות", אלגוריה מעניינת, טור שהתייחס במרומז למשבר המנהיגות התורן של אותה התקופה, אלא שהקורא לא מצא שם את הדמויות של שנת 1978. אני בספק אם קוראי הפיליטון ההוא הבינו בכלל על מי מדבר בכר. אבל מצד שני אני בטוח שהם הבינו. וגם אם היה מפרסם היום את הדברים, 30 שנה לאחר הפרסום הראשון, כולם היו מבינים. כי לא משנה באיזה שנה מדובר, עולם כמנהגו נוהג: ראש ממשלה שמקבל החלטות מבלי לקחת אחריות על אותן החלטות, ראש ממשלה שראשו עסוק בתחומי העניין האישיים שלו, ראש ממשלה ששומע על הרוגים בצפון, שמאשר מבצע בעזה מבלי לדעת שאישר מבצע שכזה, ראש ממשלה ש"חבריו" הטובים מחפשים את ראשו, וגם שרה בכירה אחת שחותרת תחתיו במטרה להחליפו. האם צריך להוסיף משהו בכדי לדעת במי מדובר? מה? אהרון בכר חוזה עתידות?
לא. וכן. בכר, כותב מחונן שהתפרסם בזכות טוריו האישיים, קורא לסאטירה הזו "יומן ראש הממשלה" ובכוונה שותל רמזים על ימים אחרים. אבל לא קדימה בזמן נוסע בכר, כי אם אחורה. מהטקסט אפשר להביו שהוא כותב לכאורה את יומנו של ראש הממשלה משה שרת (1954-55), גם אם אינו מזכירו בשמו.
לא. וכן. בכר, כותב מחונן שהתפרסם בזכות טוריו האישיים, קורא לסאטירה הזו "יומן ראש הממשלה" ובכוונה שותל רמזים על ימים אחרים. אבל לא קדימה בזמן נוסע בכר, כי אם אחורה. מהטקסט אפשר להביו שהוא כותב לכאורה את יומנו של ראש הממשלה משה שרת (1954-55), גם אם אינו מזכירו בשמו.
נדמה לי שהדברים ראויים היום לפרסום, לפחות באותה רלוונטיות לזו שהיתה בעת פרסומם, ויהיו ראויים לפרסום גם בעוד שנות דור. יומן ראשי ממשלות לדורותיהם. הנה חלק מהיומן:
יומן ראש הממשלה
יום א'
הרמטכ"ל הפתיעני השכם בבוקר, בשעה שרכון הייתי על המהדורה החדשה של מילון אבן שושן. מפעל כבירים! אוצר בלתי נידלה של מיכמני השפה העברית. שאלתיו: אמור לי, משה, איך אתה מטה את הפועל ירה בגוף שלישי רבים נפעל?
הוא חשב רגע ואמר: אני לא יודע, אבל יורים בגבול הצפון.
האיגנורנט הזה! יורים בגבול הצפון. אה! הוא אפילו אינו יודע שמטים נורו.
שאלתיו: ואיך מטים בפועל?
הרמטכ"ל אמר: יש לנו שלושה הרוגים.
תיקנתיו: ירויים.
לפנות ערב שמעתי בחדשות כאילו נתתי הסכמתי לפעולה הצבאית בצפון. הזדעזעתי. שמיים וארץ עדי שמעולם לא נתתי ידי לדבר מעין זה. יתירה מזאת: איש אף לא נועץ בי. יעיד המילון הפתוח על שולחני שהרמטכ"ל נכנס הבוקר לשיחה בענייני הלשון העברית.
יום ב'
קמתי מוקדם מן הרגיל. ציפורה הכינה לי כוס תה. בצאתי אל המשרד קיבל את פני יום שמש ירושלמי. מזג האוויר נהדר. האוויר זך וצלול. אני מקווה שישיבת הממשלה בעניין התקרית בגבול הצפון תסתיים במהרה כי הערב עלי לשאת את הנאום המרכזי בכינוס האקדמיה ללשון עברית והמאורע הזה ממלא את כל ישותי.
...
יום ו'
אני קורא את המבט בעיניהם. אני רואה בפניהם את המזימה הנרקמת סביבי. הם מבקשים להדיחני. הם רוצים את דמי. הם מבקשים את נפשי. הם תובעים את ראשי. אחדים מהם היו לפנים חברי הטובים. גולדה הצבועה, המשכילה למחצה. היא רוצה לרשת אותי. הצדק היה עם ציפורה. סבבוני בכחש.
בעלותי בלילה על מישכבי איני מסוגל לעצום עין. אני מתהפך מצד אל צד והביעותים מתהפכים עימדי. בחלומותי אני רואה אותם והנה הם טורפים אותי מכל עבר ונוגסים בבשרי. אני רואה אותם נועצים בי חניתות. הם אורבים לי בכל פינה, מעבר לכל קיר. אין לי מפלט מהם גם בחלומותי. בחצי הלילה העירני הטלפון. הרמטכ"ל על הקו. מה הוא רוצה בשעה כזאת? מדוע הוא מטרידני גם בלילות? האם גם על משכבי לא אמצא מהם מיפלט ומנוח? נפשי אינה מוצאת רגיעה. אגב, רגיעה היא מילה הרבה יותר מוצלחת ממרגוע.
משה מבקש אישור לפעולת תגמול...בעזה. בבוקר נודע לי מן הרדיו שאישרתי את הפעולה.
-----------------------------
הערות:
* הרמטכ"ל משה הוא הרמטכ"ל משה דיין, צפורה היא אשתו של שרת, גולדה היא גולדה.
* שרת היה ידוע בחיבתו העמוקה לשפה העברית (כפי שראש ממשלתנו הנוכחי ידוע באהבתו הגדולה ל...מנצ'סטר יונייטד ולבית"ר). בתחילת דרכו היה שרת בין עורכי העיתון "דבר".
* אהרון (אהרל'ה) בכר היה הכוכב הגדול של העיתונות הישראלית בסוף שנות ה-70 ובשנות ה-80. הוא נפטר מדום לב בניו-יורק בשנת 1987.
יומן ראש הממשלה
יום א'
הרמטכ"ל הפתיעני השכם בבוקר, בשעה שרכון הייתי על המהדורה החדשה של מילון אבן שושן. מפעל כבירים! אוצר בלתי נידלה של מיכמני השפה העברית. שאלתיו: אמור לי, משה, איך אתה מטה את הפועל ירה בגוף שלישי רבים נפעל?
הוא חשב רגע ואמר: אני לא יודע, אבל יורים בגבול הצפון.
האיגנורנט הזה! יורים בגבול הצפון. אה! הוא אפילו אינו יודע שמטים נורו.
שאלתיו: ואיך מטים בפועל?
הרמטכ"ל אמר: יש לנו שלושה הרוגים.
תיקנתיו: ירויים.
לפנות ערב שמעתי בחדשות כאילו נתתי הסכמתי לפעולה הצבאית בצפון. הזדעזעתי. שמיים וארץ עדי שמעולם לא נתתי ידי לדבר מעין זה. יתירה מזאת: איש אף לא נועץ בי. יעיד המילון הפתוח על שולחני שהרמטכ"ל נכנס הבוקר לשיחה בענייני הלשון העברית.
יום ב'
קמתי מוקדם מן הרגיל. ציפורה הכינה לי כוס תה. בצאתי אל המשרד קיבל את פני יום שמש ירושלמי. מזג האוויר נהדר. האוויר זך וצלול. אני מקווה שישיבת הממשלה בעניין התקרית בגבול הצפון תסתיים במהרה כי הערב עלי לשאת את הנאום המרכזי בכינוס האקדמיה ללשון עברית והמאורע הזה ממלא את כל ישותי.
...
יום ו'
אני קורא את המבט בעיניהם. אני רואה בפניהם את המזימה הנרקמת סביבי. הם מבקשים להדיחני. הם רוצים את דמי. הם מבקשים את נפשי. הם תובעים את ראשי. אחדים מהם היו לפנים חברי הטובים. גולדה הצבועה, המשכילה למחצה. היא רוצה לרשת אותי. הצדק היה עם ציפורה. סבבוני בכחש.
בעלותי בלילה על מישכבי איני מסוגל לעצום עין. אני מתהפך מצד אל צד והביעותים מתהפכים עימדי. בחלומותי אני רואה אותם והנה הם טורפים אותי מכל עבר ונוגסים בבשרי. אני רואה אותם נועצים בי חניתות. הם אורבים לי בכל פינה, מעבר לכל קיר. אין לי מפלט מהם גם בחלומותי. בחצי הלילה העירני הטלפון. הרמטכ"ל על הקו. מה הוא רוצה בשעה כזאת? מדוע הוא מטרידני גם בלילות? האם גם על משכבי לא אמצא מהם מיפלט ומנוח? נפשי אינה מוצאת רגיעה. אגב, רגיעה היא מילה הרבה יותר מוצלחת ממרגוע.
משה מבקש אישור לפעולת תגמול...בעזה. בבוקר נודע לי מן הרדיו שאישרתי את הפעולה.
-----------------------------
הערות:
* הרמטכ"ל משה הוא הרמטכ"ל משה דיין, צפורה היא אשתו של שרת, גולדה היא גולדה.
* שרת היה ידוע בחיבתו העמוקה לשפה העברית (כפי שראש ממשלתנו הנוכחי ידוע באהבתו הגדולה ל...מנצ'סטר יונייטד ולבית"ר). בתחילת דרכו היה שרת בין עורכי העיתון "דבר".
* אהרון (אהרל'ה) בכר היה הכוכב הגדול של העיתונות הישראלית בסוף שנות ה-70 ובשנות ה-80. הוא נפטר מדום לב בניו-יורק בשנת 1987.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה