...רק לספר איך סודרה הכותרת

זיכרון אישי שלי: תחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת. מערכת חדשות בעיתון יומי. הכתבנית (כך קראו לזה אז) מדפיסה במכונת כתיבה את המילים שאני מכתיב לה, מנסח ידיעה מעודכנת מתוך שלל הדפים שמונחים לפני. היא מגישה לי את הדף המודפס ואני עובר על הכתוב בו, מסמן תיקונים בסימנים מוסכמים, משנה פה ושם ניסוח; הגיעה תורה של הכותרת: לפני מונח בלוק של נייר עיתון חתוך למידה קטנה ואני מנסח את הכותרת ואת כותרת המשנה. כותב בכתב יד, סופר אותיות, מנסה לנסח כותרת ש"תיכנס", שתהיה מנוסחת היטב, קצרה ותמציתית ומעוצבת כנדרש. לא טוב. מקמט ומשליך לפח. מנסח כותרת חדשה. כך כמה פעמים. שביעות הרצון תמיד יחסית, אבל אין זמן. מסמן ליד הכותרת סימן מוסכם – "פר 42 - 4 טורים" למשל, שזה אומר גופן פרנקריהל בגודל 42 פרוס על ארבעה טורים. כשאני מסיים אני מצרף את דף הכותרת לדף הידיעה שהודפס ו"מוריד לדפוס". למען האמת היה זה מחלק התה - ליפה - שהיה מוריד את התוצרת שלנו לדפוס.
אהבתי מאוד לסיים עבודת העריכה בשעה מוקדמת ולרדת לקומת הדפוס, שם היה מתרחש יום-יום הנס הזה – נס העיתון היומי שנולד. שם סודרו שורות העיתון באמצעות מכונות הסדר המפלצתיות, "לינוטייפ", שהפיקו אותיות מעופרת רותחת; שם גם סודרו הכותרות במלאכת יד. האותיות הוצאו מתוך מגירות דפוס גדולות, אות חוברה לאות ויצרה את הכותרת, גם היא נוצקה במכונה מיוחדת שפלטה באיטיות שורות עופרת יצוקה בגודל הנדרש.
זו היתה מלאכת סידור העיתון. מלאכה ותיקה שדרשה מיומנויות מיוחדות. היה שם ריח מיוחד של עופרת יצוקה, היתה המולה, היה קול המכונות המסדרות, כך עשינו עיתון.
שנים בודדות בלבד חלפו עד שכל זה נעלם כלא היה. המחשב תפס את מקומן של המכונות הוותיקות, כמו גם את מקומם של אנשי הדפוס. עשיית העיתון הפכה להיות עשייה נקייה, שקטה, פשוטה מאוד, יעילה וזולה.

* * *

נתן אלתרמן, שהכיר היטב את עשיית הדפוס הזו, השתמש בתיאור עבודת סדר הכותרות, בעיתוי היסטורי ודרמטי במיוחד, כדי לבטא משהו שקשה היה לבטא באותו היום. ב-4 במאי 1945, עם נפילת ברלין, ועם הגיע הידיעות הראשונות והלא רשמיות על מותו של היטלר, החליט אלתרמן להקדיש את "הטור השביעי" שלו ב"דבר" לאותו פועל דפוס, לאותו סדר שסידר את הכותרת, כותרת שנדמה לי שמעולם לא הופיעה בזו הלשון, והיא הכותרת: "היטלר מת".



נִצַּב הַסַּדָּר בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת / וְסִדֵּר לָעִתּוֹן כֹּתֶרֶת

הוּא שָׁלַף מִתֵּבָה ה'א ויו'ד וְגַם טי'ת / וְהוֹסִיף וְהִשְׁלִים וְצֵרֵף: / הִיטְלֶר מֵת.

כְּלוֹמַר, אִישׁ הַנּוֹדָע בְּשֵׁם הִיטְלֶר לַכֹּל / מִן הַפֶּרֶק יָרַד בָּעוֹלָם. זֶה הַכֹּל.

אָז נִגַּשׁ הַמְעֲמֵד, מטרנפז' בְּלַּעַז, / לַכֹּתֶרֶת הַזֹּאת. / בקצותיה אָחַז.

אָחֲזָה כַּמְקֻבָּל, בְּצִמּוּד אֶצְבָּעוֹת / וְהֵרִים וְנָשָׂא בְּלִי הַפִּיל מֶנָה אוֹת

נְשָׂאָה פְּסִיעוֹתַיִם וּבְאֹפֶן לָמוּד / הִצִּיבָה בָּעַמּוּד

וּמִתּוֹךְ הָעַמּוּד, / אַפְרוּרִית, אַפְרוּרִית, / נִצְנְצָה הַכֹּתֶרֶת הַזֹּאת / הָעִבְרִית.

וְעָלֶיהָ אֲנִי מְסַפֵּר בִּפְרוֹטְרוֹט, / כִּי נִדְמֶה לִי שֶׁהִיא תִּזָּכֵר לְדּוֹרוֹת.

כִּי נִדְמֶה שֶׁבָּרֶגַע הַהוּא, לֹא בְּלִי דַּעַת, / הַהִיסְטוֹרְיָה חִיְּכָה אֶל הָאוֹת הַמְרֻבָּעָת.

זוֹ הָאוֹת הָרְאוּיָה לְמַדֵּי פלדמרשל / כִּי עָמְדָה בִּקְרָבוֹת בְּלִי דֻּגְמָא וּמָשָׁל

וְלֹא פַּעַם אָמְרוּ לְאַבְּדֶנָּה כָּלִיל / אַךְ תָּמִיד הִיא סִיְּמָה / בְּכּוֹתֶרֶת פרנקריל...

בְּכּוֹתֶרֶת פרנקריל, הַחוֹזֶרֶת בִּדְמִי / עוֹד מִימֵי / נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי...

הַהִיסְטוֹרְיָה חִיְּכָה, חִיּוּךְ דַּק וְכָמוּס, / הִיא אוֹהֶבֶת לִרְאוֹת / אֶת עַצְמָהּ בִּדְּפוּס...

וּמִתּוֹךְ הַתֵּיבָה / אוֹתִיּוֹת רבועות / לָהּ עָנוּ בְּחִיּוּךְ צִפִּיָּה לַבָּאוֹת.

וְהָיָה הַחִיּוּךְ מַעֲשִׂי וְשָׁקֵט / וּבָרוּר / וְנִצְחִי כְּסִפְרֵי אָלֶף-בֵּית

וְעַל זוֹ הַפָּרָשָׁה יְסֻפַּר בְּבוֹא הַזְּמַן / בְּשִּׁירָה וְחָזוֹן / לְעֵדוּת וּלְסִמָּן

אֲבָל לִי לֹא הָיְתָה כַּוָּנָה אַחֶרֶת, / אֶלָּא רַק לְסַפֵּר / אֵיךְ סֻדְּרָה הַכּוֹתֶרֶת

נתן א.



-------------------

הערות:
- ב-5.2.1943 התפרסם ב"דבר" "הטור השביעי" הראשון מאת נתן אלתרמן.
הטור הופיע בעמוד 2 של עיתון יום ו' בטור (העמודה) השמאלי ביותר של העמוד, הוא הטור השביעי תחת החתימה "נתן א.". במשך השנים, עם שינויי העיצוב של העיתון, נוספו עמודות לתבנית העיתון – עמודה שמינית וגם תשיעית, אולם המדור המשיך לשמור על שמו המקורי.
אלתרמן פירסם טורים מחורזים כבר ב-1934 ב"דבר" ולאחר מכן ב"הארץ" (טורים עליהם חתם בשם "אגב"), אך "הטור השביעי" שלו ב"דבר" הוא שהפך אותו לבעל השפעה פוליטית וציבורית.
הטור השביעי הופיע ב"דבר" עד שנת 1967. חודשיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים עזב אלתרמן את "דבר" ועבר לכתוב ב"מעריב" שם פירסם רשימות עד שנת 1970, סמוך למותו.

- האות פרנק-ריהל נקראת על שמם של רפאל פרנק שפיתח את הגופן ואוטו ריהל שהיה אחראי על הייצור וההפצה של הפונט. הגופן פרנק-ריהל נוצר ב-1910 ומהר מאוד הפך להיות הגופן השליט בעיתונות ובספרות העברית.
מאמר מעניין שחיבר רפאל פרנק בשנת 1911 בעניין גופנים אפשר למצוא כאן:
www.tau.ac.il/~stoledo/fonts/frank-hebrew.doc

- הכותרת החדשותית שהופיעה ב"דבר" יום לפני פרסום הטור של אלתרמן כלל לא סודרה באות פרנק-ריהל, אלא בפונט העברי המקורי של חברת לינוטייפ שהיה עדיין בשימוש בחלק מהכותרות. הכותרת בנוגע להיטלר, כפי שאפשר לראות, הרבה פחות החלטית מהכותרת "היטלר מת":